סדנאות יצירה וחוויה לארגונים וצוותים: גיבוש, הקשבה ויצירתיות משותפת
סדנאות יצירה וחוויה לארגונים וצוותים: גיבוש, הקשבה ויצירתיות משותפת
סדנאות יצירה וחוויה לארגונים וצוותים הן הדרך הכי כיפית לגרום לאנשים לעבוד יחד בלי להרגיש ש״עובדים עליהם״.
זה נשמע פשוט, אבל בפועל זה קסם די מעשי: רגע אחד כולם מגיעים עם הקפה והפנים של ״מה עכשיו״, ורגע אחרי יש שולחנות מלאים צבע, חומרים, צחוק, והפתעה אמיתית מזה שהצוות הזה יודע להיות גם יצירתי וגם אנושי.
במאמר הזה נצלול לעומק: מה באמת קורה בסדנאות כאלה, למה זה עובד, איך בוחרים נכון, איך נראה תכנון חכם, ואיך יוצאים עם תוצאה שממש מרגישים ביום שאחרי.
למה דווקא יצירה? כי זה עוקף את כל ה״מוח העסקי״ בקטע טוב
במשרד אנשים מתנהלים לפי תפקידים.
מי מנהל, מי חדש, מי ״חייב״ להשתתף ומי כבר ראה הכל.
בסדנת יצירה, התפקידים מתבלבלים לטובת כולם.
פתאום מי ששקט בדרך כלל מוביל רעיון.
מי שתמיד מדבר מגלה שהוא דווקא נהנה להקשיב.
ומי שמכונה ״לא יצירתי״ מגלה שהוא פשוט לא קיבל הזדמנות נכונה (או שהוא קיבל פעם משימה מעצבנת בבית ספר, ובואו, זה לא נחשב).
יצירה עובדת טוב בארגונים כי היא:
- מייצרת שפה משותפת גם בין אנשים שלא עובדים ביום יום יחד
- מורידה מגננות בלי משחקי כוח ובלי ״מי צודק״
- מחזקת הקשבה כי חייבים להבין, לתאם, להתאים
- מעודדת ניסוי וטעייה וזה בדיוק מה שחדשנות צריכה
- נותנת תחושת הצלחה מהירה וזה ממכר בצורה חיובית
וזה עוד לפני שדיברנו על ההומור הטבעי שקורה כשמישהו מנסה לגזור ישר ומגלה שזה אתגר אולימפי.
״גיבוש״ בלי קלישאות: מה באמת משתפר אחרי סדנה טובה?
המילה ״גיבוש״ עברה הרבה.
לפעמים היא נשמעת כמו עוד פעילות שצריך לסמן עליה וי.
אבל גיבוש אמיתי הוא לא אירוע, הוא שינוי קטן בהרגלים.
סדנה בנויה נכון יוצרת שינוי בכמה שכבות:
- אמון – אנשים רואים אחד את השני מצליחים, מתבלבלים, מבקשים עזרה, וצוחקים על עצמם
- תקשורת – חייבים לדבר ברור, לשאול, לדייק, וגם לדעת לשחרר
- שיתוף פעולה – פתאום ״החזק״ מבין שכדאי לו להרים למישהו אחר
- הקשבה – כי רעיון טוב נולד כשמישהו באמת מקשיב, לא רק מחכה לתורו
- תחושת שייכות – נשאר משהו מוחשי, וגם זיכרון משותף
והכי יפה?
זה קורה בלי נאומים.
בלי מצגות.
בלי ״בואו נעשה סבב״ שמסוגל לרוקן חדר תוך 30 שניות.
3 סוגים של סדנאות שצוותים עפים עליהן (ולא, זה לא רק ״ציור״)
כשאומרים ״סדנת יצירה״ אנשים מדמיינים צבעי גואש ומכחולים.
זה חמוד, אבל העולם הזה הרבה יותר רחב.
הנה שלושה כיוונים שעובדים מצוין לארגונים:
1) יצירה קבוצתית עם תוצר אחד גדול
למשל: קנבס ענק, קולאז׳ משותף, או פרויקט שמתחלק לחלקים ואז מתחבר.
זה מייצר תיאום, חלוקת תפקידים טבעית, והמון ״רגע, בואו נראה איך זה מתחבר״.
2) יצירה אישית בתוך מסגרת משותפת
כל אחד יוצר משהו משלו, אבל יש קונספט שמחבר.
ככה מקבלים גם ביטוי אישי וגם תחושת צוות.
היתרון: אנשים שונים מרגישים בנוח בקצב שלהם, בלי לחץ.
3) סדנאות חוויה עם אלמנט משחקי
כאן נכנס עניין של משימות, זמן, הפתעות, או טוויסטים קטנים.
זה מושלם לצוותים שצריכים אנרגיה, תנועה, וקצת פלפל.
רק חשוב שהמשחק ישרת את היצירה, לא יבלע אותה.
איך בוחרים סדנה שלא מרגישה ״עוד פעילות״? 7 שאלות שמצילות חיים
בחירה טובה מתחילה בשאלה פשוטה:
מה אתם רוצים שיקרה אחרי הסדנה, לא רק במהלכה?
כדי לדייק, הנה שאלות שכדאי לשאול לפני שסוגרים:
- מה מטרת העל? גיבוש, תקשורת, חיבור בין מחלקות, חגיגה, או משהו אחר?
- כמה אנשים? ומה היחס בין מי שמכירים טוב לבין מי שבקושי אמרו שלום?
- איזה אופי יש לצוות? שקט, תחרותי, ציני (בקטע טוב), יצירתי, או ״תפתיעו אותנו״?
- כמה זמן באמת יש? שעה וחצי זה לא יום שלם, וזה בסדר, פשוט צריך להתאים.
- האם חשוב תוצר פיזי? משהו למשרד, מתנה אישית, או חוויה בלבד?
- מה מגבלות המקום? שולחנות, מרחב, לכלוך מותר או אסור, נגישות.
- מה רמת ההנחיה? יש צוותים שצריכים הובלה צמודה, ויש כאלה שפורחים כשנותנים להם מרחב.
בפועל, סדנה מצוינת היא שילוב בין תוכן, קצב, הנחיה מדויקת, ותחושת ״הכל בידיים טובות״.
האמצע שבו קורה הקסם: למה ההנחיה חשובה יותר מהחומרים?
כן, חומרים טובים זה חשוב.
אבל מה שבאמת עושה את ההבדל זו ההנחיה.
מנחה טוב יודע לקרוא חדר.
להרים אנרגיה כשהיא יורדת.
להרגיע כשהצוות נכנס ל״בואו נעשה מושלם״ (כי מושלם זה אויב של כיף).
והוא גם יודע לתת מקום לכל אחד:
- למי שממהר ורוצה לסיים
- למי שמתעמק ונכנס לזרימה
- למי שמפחד לצאת ״לא טוב״
- ולמי שמביא בדיחות כדי להסתיר שהוא לחוץ
וכשזה קורה, נוצרת תחושה נדירה:
הצוות מצליח ביחד בלי להתאמץ להיראות כמו צוות.
רוצים סדנה עם ״וואו״ אבל גם עם לב? ככה זה נראה בפועל
סדנה טובה מרגישה קלילה, אבל היא מתוכננת מדויק.
היא מתחילה בהתחממות קצרה שמורידה את המבוכה.
היא ממשיכה למשימה שמאתגרת בדיוק במידה הנכונה.
ובסוף יש רגע של הסתכלות על מה שנוצר.
לא כדי לשפוט.
כדי לשים לב.
כי כשאנשים שמים לב למה שהם עשו יחד, הם גם מתחילים לשים לב אחד לשני בצורה אחרת.
אם אתם מחפשים מקום שמחבר בין יצירה, חוויה ודיוק של הנחיה, שווה להכיר את לימור כרמי – סדנאות יצירה וחוויה כחלק מתכנון יום צוות עם משמעות ותוצאה.
ולמי שממש רוצה להתעמק באפשרויות מותאמות לצוותים ולארגונים, אפשר להציץ גם בעמוד של סדנאות יצירה לארגונים וצוותים של לימור כרמי ולראות כיוונים שמתאימים לסגנונות שונים של קבוצות.
5 טעויות קטנות שעושות סדנה בינונית (ואיך להימנע מהן בחיוך)
הנה כמה מוקשים נפוצים, לא דרמה, פשוט דברים שכדאי לשים אליהם לב:
- יותר מדי הסברים – אנשים באו לעשות, לא להאזין להרצאה
- משימה מסובכת מדי – תסבוכת שייכת לפוליטיקה משרדית, לא ליצירה
- קצב לא אחיד – חייבים תחנות ביניים כדי שאף אחד לא ייעלם מאחור
- אין זמן לסיום יפה – סוף חפוז משאיר תחושת ״כמעט״ במקום ״וואו״
- מתעלמים מאופי הקבוצה – צוות מופנם צריך כניסה עדינה, צוות רועש צריך מסגרת שמחזיקה אנרגיה
כשמתכננים מראש, כל הדברים האלה נפתרים בקלות.
והסדנה מרגישה טבעית.
כאילו זה פשוט קרה.
ספוילר: זה לא פשוט קרה.
זה פשוט תוכנן טוב.
שאלות ותשובות קצרות (כי ברור שחשבתם על זה)
האם צריך ״כישרון״ כדי ליהנות מסדנת יצירה?
ממש לא.
צריך סקרנות, ועוד טיפת אומץ לעשות משהו חדש.
מה עושים עם אנשים ש״לא מתחברים״ לפעילויות צוות?
לא דוחפים אותם לקדמת הבמה.
בונים סדנה שמאפשרת השתתפות טבעית, בלי לחץ ובלי מבוכה.
כמה זמן סדנה אידיאלית לצוות?
בדרך כלל 1.5-3 שעות זה טווח מצוין.
מספיק כדי להיכנס לזרימה, לא יותר מדי כדי לאבד ריכוז.
אפשר לשלב מסר ארגוני בלי שזה יהיה מביך?
כן, אם עושים את זה בעדינות.
המסר צריך להיות בתוך הקונספט, לא כתוב בענק על הקיר כמו שלט חוצות.
מה עדיף: תוצר למשרד או משהו אישי לכל אחד?
תלוי מטרה.
תוצר למשרד מחזק ״זה שלנו״, ותוצר אישי מחזק ״ראו אותי״.
הפתרון הכי כיף: גם וגם, במינון נכון.
איך יודעים שהסדנה באמת תרמה לצוות?
שומעים את זה בשפה אחרי.
יותר פרגון, יותר בדיחות פנימיות, יותר קל להרים טלפון למישהו שלא מדברים איתו ביום יום.
אפשר לעשות סדנה גם לצוותים היברידיים או רב-אתריים?
כן.
או שמייצרים מפגש מרכזי אחת לכמה זמן, או שבונים פורמט שמאפשר עבודה בקבוצות קטנות שמתחברות לתוצר משותף.
החלק שאף אחד לא אומר בקול: למה זה עובד גם על הציניים ביותר?
כי יצירה לא מתווכחת עם אגו.
היא פשוט מזמינה.
ואם מישהו מגיע עם מצב רוח של ״שכנעו אותי״, הסדנה לא צריכה לשכנע.
מספיק שהוא יתחיל לעשות משהו עם הידיים.
אחרי כמה דקות קורה אחד משני דברים:
- הוא נשאב פנימה ומפסיק לשמור על דמות קשוחה
- הוא נשאר ציני, אבל מצחיק, ואז הצוות מרוויח קומיקאי בית והקרח נשבר
ובשני המקרים, הרווח הוא צוות עם עוד שכבה של חיבור.
אז איך הופכים סדנה לרגע שממשיך לעבוד גם ביום שאחרי?
כדי שהחוויה לא תישאר רק ״היה נחמד״, כדאי לחשוב על המשכיות קטנה:
- לתלות את התוצר במקום שרואים כדי להזכיר הצלחה משותפת
- לצלם רגעים ולשתף בצורה קלילה, בלי להפוך את זה ל״קמפיין״
- לתת שם לתוצר כן, זה נשמע מצחיק, וזה בדיוק למה זה עובד
- לשאול שאלה אחת קצרה אחרי מה הפתיע אותך? מה גילית על מישהו?
לא צריך לנתח יותר מדי.
צריך לתת למה שנוצר להישאר נוכח.
סדנאות יצירה וחוויה לארגונים וצוותים הן לא טריק ולא קישוט ללו״ז.
כשבונים אותן נכון, הן הופכות לזמן איכות אמיתי: אנשים יוצאים עם חיוך, עם חיבור, ועם תחושה נדירה ש״אנחנו באמת ביחד״.
וזה, בלי דרמות ובלי נאומים, אחת המתנות הכי טובות שאפשר לתת לצוות.