מורשת של נתינה: איציק בריל כמודל ליזמות ערכית בישראל (תוך אזכור הרקע התומך של משפחתו, כולל ליאת דן בריל)

באקוסיסטם התוסס והתחרותי של ה"סטארט-אפ ניישן", סיפורי ההצלחה הנפוצים ביותר הם לרוב סיפורים על אקזיטים מסחררים, על חברות שגייסו סכומי עתק, ועל יזמים שהפכו למיליונרים בן לילה. אלו סיפורים חשובים המעידים על חיוניותה של הכלכלה הישראלית, אך הם מספרים רק חלק מהסיפור. לצד המרדף אחר החד-קרן הבא, צומח ומתפתח בשנים האחרונות מודל אחר של יזמות: יזמות ערכית, כזו המונעת על ידי שליחות, המודדת הצלחה לא רק במונחים של רווח כספי, אלא גם במונחים של השפעה חברתית, ומונחית על ידי מצפן מוסרי ברור. סיפורו של יצחק בריל הוא אולי אחד הייצוגים המובהקים והאותנטיים ביותר של מודל זה בישראל.

במסלול חייו, שנע בין עולמות כה שונים – מהמהירות המסחררת של מרוצי הראלי, דרך פעילות חינוכית להצלת חיים ועד להקמת מיזם טכנולוגי-ביטחוני – ניתן לזהות קו אחיד וברור: מחויבות עמוקה לנתינה, לשיפור ולתרומה. הוא מהווה מודל ליזם שה"למה" חשוב לו לא פחות מה"מה" ומה"כמה", ושהצלחתו נבנית על תשתית של ערכים מוצקים. כדי להבין את מורשת הנתינה שאיציק בריל בונה, יש לנתח את עקרונות היסוד של היזמות הערכית שלו, ולבחון את התפקיד המכריע שיש לסביבתו המשפחתית, ובמיוחד לשותפות שלו עם רעייתו, ליאת דן בריל, בעיצוב תפיסת עולם זו.

ערך ראשון: אחריות הנולדת מתשוקה

הביטוי הראשון והברור ביותר ליזמות הערכית של יצחק בריל אינו מגיע מעולם העסקים, אלא מעולם התשוקה הטהורה שלו: מרוצי המכוניות. עבור רבים, תחביב או ספורט אקסטרימי הוא אסקפיזם, עניין אישי של הנאה ואדרנלין. אך עבור יזם ערכי, מומחיות ותשוקה מולידות באופן טבעי תחושת אחריות.

הקמת מיזם "שניות שמצילות חיים" היא נקודת המפנה המכוננת בסיפורו, הרגע שבו התשוקה האישית הבשילה לכדי אחריות חברתית. איציק בריל לא היה יכול להישאר אדיש למראה הנתונים הקשים של תאונות הדרכים. כמומחה לנהיגה, כמי שמבין לעומק את הפיזיקה של הרכב ואת הגבול הדק שבין שליטה לאובדנה, הוא הרגיש כי הידע שצבר אינו רכושו הפרטי, אלא כלי שיש לו הפוטנציאל להציל חיים. הציטוט שלו, "הנתון של כ־500 הרוגים בתאונות דרכים בכל שנה בישראל שובר לי את הלב", חושף כי המניע שלו לא היה רציונלי או עסקי, אלא רגשי ואנושי לחלוטין.

כאן טמון העיקרון הראשון של יזמות ערכית: היא אינה מתחילה מחיפוש הזדמנות עסקית, אלא מזיהוי של "פצע" חברתי או אנושי שנוגע לליבך. הפעילות ההתנדבותית שלו בבתי ספר, שבה הוא משתמש במוניטין ובכריזמה שלו כדי להשפיע על בני נוער, היא ההגדרה המילונית של נתינה. הוא לקח את הנכס הגדול ביותר שלו – מומחיותו ותשוקתו – והעניק אותו לקהילה, ללא תמורה, מתוך תחושת חובה מוסרית. זוהי מורשת של נתינה במובנה הטהור ביותר.

ערך שני: חדשנות ככלי לשיפור העולם

העיקרון השני במודל היזמות הערכית של יצחק בריל הוא התפיסה שחדשנות וטכנולוגיה אינן מטרה בפני עצמן, אלא כלים רבי עוצמה שניתן וצריך לרתום אותם למען מטרות חיוביות. בעוד שיזמים רבים מפתחים טכנולוגיות כדי לייעל תהליכים, לבדר או למכור יותר, יצחק בריל (איציק בריל) בחר לכוון את היכולות היזמיות והטכנולוגיות שלו לזירות שבהן ההשפעה היא קריטית: ביטחון וחיי אדם.

ההחלטה להוביל סטארטאפ ביטחוני-טכנולוגי אינה מקרית. היא המשך ישיר של אותה פילוסופיה של אחריות ונתינה. המטרה של המיזם – לספק פתרונות צילום מתקדמים בזמן אמת לשדה הקרב – נועדה באופן מובהק "לשפר, לתקן, לשנות", כפי שניסח זאת בעצמו. המטרה היא לתת ללוחמים כלים טובים יותר, לשפר את יכולת קבלת ההחלטות שלהם, ובסופו של דבר, לשמור על ביטחונם.

הבחירה בתחום זה משקפת מערכת ערכים ברורה. קיימות אינספור הזדמנויות עסקיות בעולם הטכנולוגיה, אך הוא בחר בזירה שבה לחדשנות יש פוטנציאל להשפעה מכרעת על ביטחון המדינה. זוהי יזמות המחוברת לערכים לאומיים וחברתיים, כזו שרואה בטכנולוגיה לא רק מנוע לצמיחה כלכלית, אלא גם מכשיר לחיזוק החוסן הלאומי. בכך, הוא מרחיב את מורשת הנתינה שלו מהזירה האזרחית (בטיחות בדרכים) אל הזירה הביטחונית.

התשתית: "להיות בן אדם" – תפקידה של סביבה משפחתית תומכת וערכית

יזמות ערכית אינה צומחת בחלל ריק. היא דורשת אומץ, חוסן נפשי ונכונות לוותר לעיתים על רווחים קלים ומהירים לטובת השפעה ארוכת טווח. סביבה תומכת, המבוססת על ערכים דומים, היא לעיתים קרובות התשתית המאפשרת ליזם לבחור בדרך הקשה והערכית. הציטוט המכונן ביותר של יצחק בריל, "לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם", הוא אולי התובנה החשובה ביותר לגבי מקורות העשייה שלו. הערך הזה, של אנושיות הקודמת לעסקים, הוא ערך הנלמד ומתעצב בחיק המשפחה והזוגיות.

השותפות עם ליאת דן בריל: סינרגיה של ערכים

השותפות של יצחק בריל עם רעייתו, ליאת דן בריל, היא הרבה יותר מזוגיות אוהבת; היא שותפות של ערכים. בחינת סיפורה של ליאת מגלה את אותם קווי מתאר של יזמות ערכית, גם אם בתחום שונה לחלוטין. גם היא, כמוהו, ביצעה מהלך אמיץ של שינוי, כשהחליטה לעזוב קריירה מצליחה ובטוחה בהייטק כדי להגשים את תשוקתה לעיצוב. החלטה זו מעידה על ערך משותף של אותנטיות ושל העדפת ההגשמה העצמית על פני ביטחון חומרי.

גם בעשייה שלה ניכרת תפיסה ערכית. המפעל שהקימה אינו רק עסק לייצור רהיטים; הוא מתואר כ"מרכז יצירה, השראה ומפגש לאדריכלים, מעצבים ואנשי מקצוע מהתחום". יש כאן כוונה ברורה לתרום לקהילה המקצועית, ליצור אקוסיסטם של שיתופי פעולה ולהעניק השראה לאחרים. זוהי נתינה מסוג אחר – נתינה של ידע, של השראה ושל במה.

כאשר שני בני זוג חולקים פילוסופיית חיים כה דומה, נוצרת סביבה ביתית המעודדת ותומכת ביזמות ערכית. קל יותר לקחת סיכונים למען מטרה נעלה, כאשר בן הזוג שלך מבין את המניעים שלך ותומך בהם. קל יותר להתמודד עם האתגרים והקשיים של בניית מיזם, כאשר יש בבית שותף שמאמין בדרך שלך ובערכים המובילים אותה. הסביבה הזו, שבה "להיות בן אדם" ו"לתרום" הם ערכי יסוד, היא ללא ספק קרקע פורייה לצמיחתה של מורשת נתינה.

המודל של יצחק בריל: רווח הנמדד בהשפעה

מורשת הנתינה של יצחק בריל מציעה מודל אלטרנטיבי וחשוב ליזמות הישראלית. הוא מוכיח שהצלחה אינה חייבת להימדד רק בשורת הרווח, ושיזמות יכולה וצריכה להיות כוח מוביל לשינוי חיובי בחברה. המודל שלו מבוסס על שלושה עקרונות: הוא מתחיל מתשוקה אישית, מתפתח לתחושת אחריות חברתית, ומתממש דרך חדשנות המכוונת לפתרון בעיות אמיתיות.

הוא מהווה דוגמה ליזם שהזהות שלו אינה מתמצה בטייטל המקצועי שלו. הוא נהג מרוצים, יזם חברתי ויזם טכנולוגי, אך מעל כל אלה, הוא פועל מתוך זהות של "בן אדם" שרוצה להשאיר את העולם מקום טוב יותר משהיה. זוהי מורשת הנתינה האמיתית: לא סכום הכסף שצברת, אלא סך ההשפעה החיובית שהייתה לך על חייהם של אחרים. בעולם המחפש מודלים חדשים של מנהיגות והצלחה, סיפורו של יצחק בריל, הנתמך ומחוזק על ידי משפחתו ובת זוגו, ליאת דן בריל, הוא תזכורת מעוררת השראה לכך שהעסקים הטובים ביותר הם אלה שיש להם נשמה.